בין הטקסט לטקסטיל

על ההבדל בין דפוס דיגיטלי באופן כללי לבין דפוס דיגיטלי על גבי טקסטיל ועל האופן בו האחרון משמש את תעשיית התקשורת החזותית.

דפוס דיגיטלי על גבי טקסטיל מתבצע באמצעות הזרקת דיו, שבבסיסה שיטת הדפסה המטביעה צבע על בד.

השימוש בדפוס דיגיטלי לצורך הדפסה על טקסטיל החל בשנות השמונים של המאה שעברה והוא החליף את שיטת ההדפסה הידנית. הפיתוח של מכונת דפוס דיגיטלית לטקסטיל צמצמה את היקף האנרגיה הדרוש לתהליך ההדפסה. השיטה הדיגיטלית מהירה יותר, חסכונית ומציעה מידת דיוק גבוהה יותר בעיצוב ובגווני הצבע.

אחד השימושים המבחינים בין דפוס דיגיטלי בכלל לבין דפוס דיגיטלי על טקסטיל, הוא הדפסה של עיצובים בגדלים קטנים יחסית על בדים (כגון חולצות טריקו, שמלות, פריטי לבוש לצרכי מסחר וקידום מכירות וכולי) והדפסה של עיצובים גדולים עם גלילים של טקסטיל.

השימוש האחרון הוא טרנד שרושם מגמת צמיחה בשנים האחרונות, בעיקר בעקבות השאלתו על ידי תעשיית התקשורת החזותית. תעשייה זו משתמשת בהדפסה לצרכי פרסום ומיתוג מסחרי על גלילי טקסטיל המכיל פוליאסטר, כגון דגלים, באנרים, שלטים ואמצעים אחרים של גרפיקה מסחרית.

בעשורים האחרונים הפיתוח הטכנולוגי של הדפוס הדיגיטלי מאפשר הדפסה יעילה, מהירה, במחירים אטרקטיביים ועל פי דרישה. לכן השיטה הפכה פופולרית ונפוצה ברחבי הארץ והעולם. התעשייה העולמית של הדפוס הדיגיטלי על טקסטיל מגלגלת למעלה מ-8 ביליון דולר מדי שנה. כיום ניתן למצוא בתי דפוס דיגיטלי בצפון, בדרום ובמרכז הארץ המציעים אפשרות להדפיס בשיטה הדיגיטלית לפי דרישה ועל חומרים שונים, כולל טקסטיל.